“It might be a little difficult, perhaps” — אני חושב שזה ברור שזה סירוב. איפה הבעיה?

זה ברור לדובר יפנית, כי סירוב עקיף הוא הצורה המקובלת לומר “לא” בלי לפגוע. לדובר אנגלית שפת אם זה נשמע כמו אי-ודאות אמיתית, לא כסירוב — והוא ימשיך לתכנן כאילו הדבר עדיין אפשרי. משפט ישיר כמו “We can’t do that by Friday. We could do it by the 12th” נותן את אותה תשובה בלי המקום לפרשנות שגויה.

למה אני מרגיש שאני חייב להוסיף עוד ועוד ריכוכים כדי להישמע מנומס באנגלית?

כי ביפנית הנימוס מקודד בסוף הפועל ולא עולה מילים נוספות. באנגלית אין את המנגנון הזה, אז המוח מפצה עם עוד שכבות של “maybe”, “perhaps”, “a little”. אבל באנגלית עסקית ריכוך מצטבר לא נשמע מנומס — הוא נשמע כחוסר בהירות. משפט ישיר אחד, אמור בטון נעים, ממלא את התפקיד שהנימוס אמור למלא.

“Is difficult to say” בלי “it” — זה כזה בולט?

כן, כי באנגלית כל משפט צריך נושא, גם כשהוא ריק מתוכן כמו “it”. ביפנית ההשמטה טבעית כשהנושא מובן מההקשר. ההבדל נשמע מיד לדובר אנגלית שפת אם, אפילו כשהמשמעות עוברת במאה אחוז.

איך אני נשמע יותר בטוח בהתחייבויות בלי לאבד את הנימוס שאני רגיל אליו?

על ידי הוספת סימן עתיד מפורש — “I’ll send it tomorrow” במקום “I send it tomorrow” — ולא על ידי ויתור על הטון המנומס. הנימוס באנגלית מגיע מבחירת המילים והטון, לא מהיעדר התחייבות בזמן הפועל. אפשר להיות גם מדויק וגם נעים באותו משפט.

הטעויות באנגלית שדוברי יפנית ממשיכים לעשות בפגישות

יפנית ואנגלית נבדלות במבנה יותר מרוב הזוגות ברשימה הזאת, אז התבניות כאן מבניות ולא לקסיקליות — וכללי הנימוס מושכים לכיוונים מנוגדים.

תוויות יידוע וריבוי חסרים

We need to fix bug before release.

We need to fix the bug before release.

ביפנית אין סימון לא לזה ולא לזה, אז שניהם נשמטים.

ריכוך שמסתיר את התשובה

It might be a little difficult, perhaps.

We can’t do that by Friday. We could do it by the 12th.

סירוב עקיף הוא מנומס ביפנית ונשמע באנגלית כ“אולי” מעורפל. המאזין יוצא מהשיחה חושב שהדבר עדיין אפשרי.

השמטת נושא המשפט

Is difficult to say.

It’s difficult to say.

ביפנית משמיטים את הנושא כשהוא ברור מההקשר. באנגלית חייבים נושא בכל משפט.

הווה להתחייבויות עתידיות

I send it tomorrow.

I’ll send it tomorrow.

בלי סימן העתיד המפורש, ההתחייבות נשמעת חלשה יותר ממה שהתכוונת.

שאלות נפוצות

“It might be a little difficult, perhaps” — אני חושב שזה ברור שזה סירוב. איפה הבעיה?: זה ברור לדובר יפנית, כי סירוב עקיף הוא הצורה המקובלת לומר “לא” בלי לפגוע. לדובר אנגלית שפת אם זה נשמע כמו אי-ודאות אמיתית, לא כסירוב — והוא ימשיך לתכנן כאילו הדבר עדיין אפשרי. משפט ישיר כמו “We can’t do that by Friday. We could do it by the 12th” נותן את אותה תשובה בלי המקום לפרשנות שגויה.
למה אני מרגיש שאני חייב להוסיף עוד ועוד ריכוכים כדי להישמע מנומס באנגלית?: כי ביפנית הנימוס מקודד בסוף הפועל ולא עולה מילים נוספות. באנגלית אין את המנגנון הזה, אז המוח מפצה עם עוד שכבות של “maybe”, “perhaps”, “a little”. אבל באנגלית עסקית ריכוך מצטבר לא נשמע מנומס — הוא נשמע כחוסר בהירות. משפט ישיר אחד, אמור בטון נעים, ממלא את התפקיד שהנימוס אמור למלא.
“Is difficult to say” בלי “it” — זה כזה בולט?: כן, כי באנגלית כל משפט צריך נושא, גם כשהוא ריק מתוכן כמו “it”. ביפנית ההשמטה טבעית כשהנושא מובן מההקשר. ההבדל נשמע מיד לדובר אנגלית שפת אם, אפילו כשהמשמעות עוברת במאה אחוז.
איך אני נשמע יותר בטוח בהתחייבויות בלי לאבד את הנימוס שאני רגיל אליו?: על ידי הוספת סימן עתיד מפורש — “I’ll send it tomorrow” במקום “I send it tomorrow” — ולא על ידי ויתור על הטון המנומס. הנימוס באנגלית מגיע מבחירת המילים והטון, לא מהיעדר התחייבות בזמן הפועל. אפשר להיות גם מדויק וגם נעים באותו משפט.

קשור

תבדוק אילו מאלה אתה באמת עושה

הדבק תמלול של פגישה אמיתית שלך. תוך דקה בערך תדע אילו מהדפוסים האלה הם שלך ואילו לא.

לנסות על פגישה אמיתית

בלי חשבון, ובלי שנשמר שום דבר.