למה “I want to make you a question” נשמע כל כך זר, אם זה מובן במאה אחוז?

כי באנגלית שואלים שאלה, לא “עושים” אותה. הפועל “make” פשוט לא הולך עם “question” בשום הקשר טבעי. זה מובן מיד כי המשמעות שקופה, אבל זה גם אחד הסימנים המהירים ביותר שמסגירים דובר יוונית, כי אין דובר אנגלית שפת אם שיבנה את המשפט הזה כך.

למה יוצא לי “It depends from the client”, עם “from” ולא “on”, כשכל שאר האנגלית שלי תקינה דקדוקית?

כי מילת היחס היוונית שמתאימה ל“תלוי” מתורגמת באופן הכי טבעי ל“from”, אבל האנגלית בחרה במילה אחרת לביטוי הזה: “depends on”. זו לא שאלה של דקדוק כללי. את הצירוף הזה צריך לזכור כזוג נפרד, כמו פריט אוצר מילים ולא כמו כלל.

למה תווית יידוע לפני שם של קולגה, כמו ב“The Maria will send the feedback”, נשמעת רשמית ומוזרה?

כי באנגלית שמות פרטיים לא מקבלים תווית יידוע בשום מצב רגיל: “Maria will send”, בלי “the”. ביוונית התווית לפני שם מוסיפה חמימות או פשוט תקנית דקדוקית, אבל באנגלית היא נשמעת כאילו מדברים על מושג ולא על בן אדם, ולפעמים אפילו מרוחקת.

למה הכלל נגד עתיד בפסוקית תנאי, כמו ב“If we will finish the testing”, כל כך ברור, אם זה נשמע לי הגיוני?

כי באנגלית פסוקית שמתחילה ב“if” ומתארת תנאי עתידי משתמשת בהווה, לא בעתיד. העתיד שייך רק לחלק השני של המשפט: “If we finish the testing, we can deploy”. זה אחד הכללים המוכרים ביותר לדוברי אנגלית שפת אם, ולכן גם אחד הראשונים שהם שומעים.

הטעויות באנגלית שדוברי יוונית ממשיכים לעשות בפגישות

דוברי יוונית מגיעים בדרך כלל עם אנגלית מצוינת וכמה הרגלים מבניים עקשניים, רובם סביב זמנים וסביב איך בונים פסוקית משועבדת. הם בלתי נראים לדובר עצמו ונשמעים לכל מי שסביבו.

הווה לפעולה שהושלמה

I speak with the client yesterday about this.

I spoke with the client yesterday about this.

ביוונית משתמשים בזמנים אחרת בסיפור מדווח, וההווה מחליק למקום שבו האנגלית צריכה עבר. בדיווח סטטוס זה גורם לשיחה שהסתיימה להישמע כמתוכננת עדיין.

“I have to make a question”

I want to make you a question about the architecture.

I have a question about the architecture.

ביוונית יש פועל שמתורגם ל“make”, במקום שבאנגלית משתמשים ב“ask” או ב“have”. זה מובן באופן מיידי, וזה בבירור לא-native.

“Depends from” ו-“interested for”

It depends from the client, and we are interested for the second option.

It depends on the client, and we’re interested in the second option.

מילות היחס ביוונית מתורגמות למילים אחרות באנגלית מהניחוש הראשוני. שתי אלה מופיעות בכל שיחה מסחרית כמעט.

תוויות יידוע על שמות פרטיים ומושגים

The Maria will send the feedback about the performance.

Maria will send feedback on performance.

ביוונית מציבים ה׳ הידיעה לפני שמות פרטיים ולפני שמות מושג. כשזה עובר לאנגלית זה נשמע רשמי בצורה מוזרה, ולפני שם של קולגה זה נשמע כמו תרגום.

זמן עתיד בתוך פסוקית תנאי

If we will finish the testing, we can deploy on Friday.

If we finish the testing, we can deploy on Friday.

ביוונית מותר עתיד בתוך פסוקית התנאי; באנגלית זה אסור. כלל דקדוקי קטן ומאוד מוכר.

שאלות נפוצות

למה “I want to make you a question” נשמע כל כך זר, אם זה מובן במאה אחוז?: כי באנגלית שואלים שאלה, לא “עושים” אותה. הפועל “make” פשוט לא הולך עם “question” בשום הקשר טבעי. זה מובן מיד כי המשמעות שקופה, אבל זה גם אחד הסימנים המהירים ביותר שמסגירים דובר יוונית, כי אין דובר אנגלית שפת אם שיבנה את המשפט הזה כך.
למה יוצא לי “It depends from the client”, עם “from” ולא “on”, כשכל שאר האנגלית שלי תקינה דקדוקית?: כי מילת היחס היוונית שמתאימה ל“תלוי” מתורגמת באופן הכי טבעי ל“from”, אבל האנגלית בחרה במילה אחרת לביטוי הזה: “depends on”. זו לא שאלה של דקדוק כללי. את הצירוף הזה צריך לזכור כזוג נפרד, כמו פריט אוצר מילים ולא כמו כלל.
למה תווית יידוע לפני שם של קולגה, כמו ב“The Maria will send the feedback”, נשמעת רשמית ומוזרה?: כי באנגלית שמות פרטיים לא מקבלים תווית יידוע בשום מצב רגיל: “Maria will send”, בלי “the”. ביוונית התווית לפני שם מוסיפה חמימות או פשוט תקנית דקדוקית, אבל באנגלית היא נשמעת כאילו מדברים על מושג ולא על בן אדם, ולפעמים אפילו מרוחקת.
למה הכלל נגד עתיד בפסוקית תנאי, כמו ב“If we will finish the testing”, כל כך ברור, אם זה נשמע לי הגיוני?: כי באנגלית פסוקית שמתחילה ב“if” ומתארת תנאי עתידי משתמשת בהווה, לא בעתיד. העתיד שייך רק לחלק השני של המשפט: “If we finish the testing, we can deploy”. זה אחד הכללים המוכרים ביותר לדוברי אנגלית שפת אם, ולכן גם אחד הראשונים שהם שומעים.

אילו מאלה חוזרות אצלך?

מדביקים תמלול של פגישה אמיתית שלך, ותוך דקה בערך מתברר אילו מהדפוסים האלה הם שלך ואילו לא.

לנסות בחינם

הבדיקה החינמית לא דורשת חשבון ולא שומרת כלום.